זה מעבר לחיבור לאדמה, מעבר לצריכת מזון בריא יותר ולא מרוסס. זה מעבר להשקעה ותמורה ומעבר ליופי שמסביבנו. זאת הרמוניה, כזו שמוכיחה ששווה לעצור רגע ולנשום את מה שמסביבך. הירק שגדל באדמה שהשקענו בה, מתבשל והופך להיות חומר בניין בגוף שלנו. נקי יותר, טרי יותר. אנחנו מקבלים שליטה מלאה יותר במה שמרכיב אותנו וזה משנה הכל
הילדים שלנו, בני 3 ושנה, מתחילים להבין כמה עבודה מושקעת בגידול האוכל, הם רוצים להיות מעורבים. הם גאים בתוצרת שמגיעה להם מהגינה. הם מתלהבים לגלות מה הכנו מהשומר או מהסלק שהרגע הם קטפו בעצמם. החיבור הזה בעיניי הופך אותם לבני אדם שמחוברים לסביבתם מהיסוד. ערכים כמו שלא זורקים אוכל סתם, תשוקה לאכול הכל, הנוכחות בגינה משפיעה עליהם בצורה מוחלטת.
החיבור הזה מורגש גם אצלי כטבח. אני מבשל אחרת, מודע יותר לעונה ולסביבה ומכבד יותר את חומרי הגלם. אנחנו אוכלים הרבה יותר ירקות ועלים מאז שהגינה החלה להניב אותם, הסלקים עכשיו מוכנים? בזמן הקרוב נאכל סלק בהמון צורון, נחקור מתכונים שונים, נשתה מיץ סלק, נתסיס, נקפיא, נטחן ונחקור מה עושים עם העלים המדהימים שלו.
זהו חלומם של טבחים רבים. היצירתיות צומחת מתוך החוויה, ההשראה מגיעה מכל עלה חדש שנובט לו ומירקות שסיימו לגדול ועתה רק מחכים לנו שנקטוף אותם.
מעבר לטריות ואיכות הטעם והמרקם, הגינה לימדה אותי דבר נוסף. מה קורה כשאין עדיין גזרים. מה קורה שכל הצנוניות מוכנות בבת אחת? רובנו מורגלים לכך שיש תמיד את כל הירקות בנמצא. גזרים, בצל, שום ועוד. מרגע ששתלנו לוקחים חודשים רבים עד שאלו מוכנים. ומה עושים עד אז? מה עושים כשהכל מוכן ויש לנו יותר מדי?
אחרי שחילקנו לא מעט תבואה התחלנו להתאמן בהתססה של ירקות שונים, כרוב כבוש, צנוניות, חסות, קולורבי ועוד. הבנו שיש דרכים שונות לגדל גינה שמתאימה לצריכה ביתית.
למדנו לשתול בהפרשי זמנים כדי לתת המשכיות מסויימת. למדנו לשמר ולמדנו להשלים עם העונתיות של החומרים. הצעדים האלו שינו את הדרך שבה אני בוחר מה לבשל בארוחות. ופתחה אותי לעולם חדש של טעם ותבשילים.
טבח. אופה. קונדיטור. עבדתי במטבחים של שפים גדולים כמו אביב משה, מאיר אדוני, ארז קומורובסקי ועוד.
אבל, רק כשמצאתי עצמי מבשל יום יום כשף של משפחה, הבנתי כמה הידע שצברתי במטבחי הגורמה יכול לעזור גם בבישול הביתי.
המטבח הוא הלב של כל בית, שם אני בוחר להיות ולתת מעצמי בכל רגע ורגע.
